ALLIN > קהילה > אישיות > אלוף בלי נעליים: סיפור חייו של דניס הישרדות

אלוף בלי נעליים: סיפור חייו של דניס הישרדות

אלוף בלי נעליים: סיפור חייו של דניס הישרדות

בגיל 81, אמן הלחימה הישראלי ומי שהמציא את שיטת הלחימה "דניס הישרדות", ד"ר דניס הנובר, מוציא לאור ספר חדש בשם "אלוף בלי נעליים". הספר מתאר את סיפור חייו, או כפי שהנובר מכנה זאת "רוח מעגל חיי", מרגעי הילדות הקשים דרך המצאת שיטת הלחימה הקרויה על שמו, ועד לפועלו כיום.

שיטת הלחימה שהמציא היא שילוב של קרטה, ג'יו ג'יטסו, ג'ודו והגנה עצמית, תוך יישומה להישרדות בקרבות רחוב ומותאמת לכל שכבות האוכלוסייה, חזקות וחלשות, ולכל הגילאים. על שיטה זו הוא זכה בשנת 1983 בתואר הכבוד דוקטור לאמנויות הלחימה מטעם ההתאחדות האירופאית לג'יו ג'יטסו שהכירה בשיטת ההישרדות שפיתח.

"אלוף בלי נעליים" הוא ספר אוטוביוגרפיה המספר את סיפור חייו האישי. החל מדרכו כילד יהודי, עני ובודד בדרום אפריקה של שנות ה-40, והנעורים בצל הגזענות והרדיפה ועלייתו לישראל. הספר מסכם את שנות פעילותו בעולם אומנויות הלחימה, בעשייה למען הקהילה ובזרועות הביטחון של ישראל תוך פיתוח וקידום אומנויות הלחימה וייסוד שיטת "דניס הישרדות", ומציג תוך כדי גם את ההיסטוריה של ענף אומנויות הלחימה בארץ והתפתחותו לאורך השנים.

נפגשתי עם הנובר במרכז הראשי שלו בהרצליה לשיחה על הספר, החיים והשיטה שפיתח. מי שלא ביקר במרכז לא יכול לתפוס את האווירה השוררת במקום. כשנכנסים תחילה יש הרגשה כאילו מדובר במוזיאון חי. הקירות והמדפים מלאים עד אפס מקום בתעודות שונות, מכתבי הוקרה, מדליות וגביעים, כתבות ותמונות. כל זאת לצד צלילי קולות ילדים שבדיוק סיימו אימון.

דניס עצמו הוא אישיות לבבית המקרינה חכמת חיים, נועם ושלווה, אדם צנוע למרות הקירות והמדפים הגדושים בהישגים. הסיור במרכז חושף קירות מלאים כאשר כל קיר מספר את סיפור חייו, את ההיסטוריה של ענף אומנויות הלחימה בישראל ואת ההצלחות הכבירות להן זכו הוא ותלמידיו לאורך השנים. באולם האימון גם הוקדש קיר גדול להנצחת בוגרי המרכז שנפלו במלחמות ישראל.

בשיחה איתו אמר הנובר כי מדובר לא רק בשיטת לחימה אלא במפעל חייו שמטרתו החדרת דרך חיים המבוססת על שישה עקרונות יסוד – שישה ערכי כבוד המהווים את שפת האומנויות לחימה: כבוד לאלוהים ולחיים כערך עליון, כבוד לדגל ולמדינה, כבוד למשפחה, כבוד למורה למדריך, כבוד לחברים וכבוד לעצמך. שישה עקרונות אלו, לדבריו, נועדו לסייע לקיים חברה טובה ומתוקנת, שתהיה ערכית במהותה ומבוססת על כבוד הדדי, ותתבטא לא רק בלחימה ובהגנה אלא בעיקר בחיי היומיום של הפרט ושל החברה ליצירת חיים פשוטים, בריאים, פעילים ובטוחים.

למה החלטת לקרוא לספר "אלוף בלי נעליים"?

"כי ניצחתי את כולם בלי נעליים. גדלנו בעוני ורוב הזמן הייתי יחף. בכל התחרויות והאליפויות בהן השתתפתי מעולם לא הפסדתי כך שהשם גם סמלי. אבל זה יותר מזה, הספר משקף את רוח החיים שנתנה לי כוח להתמודד על כל הקשיים שהחיים הציבו לי. לכן באנגלית הספר נקרא 'Spirit of the Circle of My Life', רוח מעגל חיי".

היו זיכרונות שהיה לך קשה לכתוב עליהם?

"הייתי פתוח מאוד בספר בנוגע לכל החלקים בחיי. משהו קשה במיוחד? החיים עצמם קשים, אדם צריך לחיות את חייו ביושר למרות הקושי, כי מה שאתה נותן זה גם מה שאתה מקבל. החיים זה לא פיקניק. צריך לחיות נכון, צריך לשמוח בחלקנו ולעשות טוב בעולם".

מה הייתה נקודת המפנה בחייך שהובילה אותך לעולם אומנויות הלחימה?

"כל המשפחה של אבא שלי חוץ מאחותו נספתה בשואה. אבי בעצמו גויס לצבא, כך שהייתה לשתי אחיותיי ולי ילדות לא פשוטה. חווינו גילויי אנטישמיות וחיינו בעוני, למרות שאמא שלי עבדה בלי הפסקה כדי לפרנס אותנו. בשלב מסוים גם התגלגלנו בין משפחות אומנה. בגלל גילויי האנטישמיות והחיים הקשים למדתי לשרוד. לאחר שאיבדתי את אבי, רציתי להתאבד. זה גם מופיע בספר. טיפסתי על הר, לקחתי אקדח של אבי ורציתי לשים קץ לחיי. באותו רגע הרגשתי את אלוהים, הרגשתי שנוחתת עליי רוח קרב, צ'י, הרגשתי ששורה עליי חכמת החיים וידעתי שיש בי כוחות פנימיים לא לוותר על החיים ולפעול להשיג את החלומות שלי. ידעתי שאשרוד הכול. באותו הרגע גיליתי את היעוד שלי".

אז איך התחלת עם הלחימה?

"לא ידעתי מה זה אומנויות לחימה. הייתי בשומר הצעיר, למדתי מה זה הגנה עצמית וג'ודו, השתתפתי בתחרויות של השומר הצעיר ובהמשך אף זכיתי בתואר אלוף הג'ודו בדרום אפריקה בגיל מאוד צעיר. בהמשך עליתי ארצה עם אשתי שהייתה אז בהריון עם בתנו הבכורה והשתקענו ביישוב סמוך לעין חרוד. עבדתי בעבודות שונות ובערבים פתחתי קבוצות ג'ודו. מדריכים מכל העולם היו מגיעים לארץ להתאמן איתי ודרכם נחשפתי לעוד סוגי אומנויות לחימה: קרטה, אייקידו, ג’יו ג’יטסו ועוד. התחלתי להתאמן, לקחתי תרגילים שונים מכל סוגי אומנויות הלחימה, ואם ראיתי שיש תרגיל מוצלח התאמנתי עליו אינספור פעמים עד שעשיתי אותו בצורה מושלמת".

אתה למעשה היית בין הראשונים שעיגנו את ענף הג'ודו בישראל, היו קשיים בדרך?

"כשביקשתי להכניס את הג'ודו למכבייה השישית ב-1961, לא הייתה היענות. אמרו לי שאם נצליח לגייס שלוש ארצות שיסכימו להתחרות זה ייכנס. במכבייה השביעית ב-1965 הוכנסה לראשונה תחרות הג'ודו. על רקע זה הוקמה התאחדות הישראלית לג'ודו באותה שנה. ב-1966 עברנו למרכז הארץ, ובעבודה קשה ולמרות מאבקים פתחתי 25 סניפים. בתחילת הדרך לא היה לי כסף וכולם התנגדו כי לא רצו ג'ודו, לכן בהתחלה פתחתי מרכזי אימון במקלטים. לא היו לנו אפילו מזרנים, אבל בזכות התמיכה של אשתי והילדים היה לי כוח להמשיך".

מה מייחד את השיטה שפיתחת?

" זו לא רק הגנה עצמית, זו דרך חיים שמאפשרת לשמור על רוח איתנה, כוחות נפש חזקים ועל שמחת חיים שנובעת מהפנימיות של האדם, להיות בני אדם שווים ובעלי ערך. כל תלמיד בוגר שסיים אצלי חייב להכין עבודת סיום בהתבסס על ששת עקרונות היסוד של השיטה כדי שהערכים האלה יושרשו בהם, ערכי כבוד לאחרים, לעצמך ולסביבה שלך. אני גם מאמין שצריך לתת חזרה לטבע, לטפל בסביבה ובחיות. לכן אימצתי ומאמץ כיום הרבה חתולים וציפורים, חלקם פצועים, וכלבים. לצערי היום אין לאנשים זמן להשקיע בטבע בגלל המרדף אחר הכסף. בסוף כל שיעור אני מדבר עם התלמידים שלי על ששת עקרונות היסוד לחיים נכונים וטובים".

לאן הולך ענף אומנויות הלחימה כיום?

"היום הלחימה הנפוצה בעולם קרויה ג'יו ג'יטסו ברזילאי. לא מדובר בג'ודו, קרטה או התגוננות מפני תקיפת סכין ואקדח, אלא  מדובר יותר בלחימה בסגנון גלדיאטורים. איך לתת מכות חזקות מעמדת עמידה, לרוב אגרופים באזור הפנים. זו לא שיטה שיכולה לשמש להגנה עצמית ובטח לא לשם התגוננות מפני מתקפה פנים מול פנים במציאות. השיטה שלי היא שיטה עולמית שבאמצעותה ניתן להתגונן בכל סיטואציה שעשויים להיקלע אליה בחיים האמתיים והיא מתאימה לכולם. נשים, גברים וילדים. לכן השיטה תהיה רלוונטית תמיד".

כל אחד יכול לבוא ללמוד במרכזי ההדרכה שלך או שצריך אופי מסוים?

"כל סוגי האנשים, זו שיטה שמתאימה לכולם. הייתי רוצה שיותר נערות ונשים יגיעו להתאמן במרכזים כדי ללמוד להגן על עצמן, לרכוש מיומנויות וביטחון. לצערי על כל 100 גברים מגיעה רק אישה אחת ללמוד. הורים שולחים את הילדים שלהם כדי שילמדו על משמעת, כבוד, חברות ומעורבות חברתית כי הם עסוקים כל הזמן בפלאפונים. ילדים שמגיעים חסרי ביטחון עצמי אחרי חודשיים-שלושה כבר אפשר לראות שיפור משמעותי, הם מקבלים ביטחון עצמי. הרבה מהבוגרים שלי מתגייסים ליחידות קרביות ומשתתפים בתחרויות מקצועיות ואפילו זכו בתואר אלוף עולם. התלמידים שלי איתי כל החיים, אני אבא של כולם. בסוף כל שיעור אני גם אומר להם תודה על מה שהם נותנים לי. לומדים אצלי גם תלמידים בקורס מדריכים כדי להדריך אחר כך בעצמם, הם לקחו את השיטה והמשיכו לפתח אותה. אני לא מתנגד לכך, להפך. אני חושב שהתלמיד צריך להיות טוב יותר מהמורה. יש מורים שלא רוצים בכך אבל זו טעות בעיניי. עבורי אלו חיים מלאים, אין לי מקום למדליות וגביעים נוספים, אני לא צריך את זה. מפעל החיים שלי זה התלמידים שלי".

מה האתגר או החלום הבא שלך?

"להקים מרכז בינלאומי הבנוי בצורת חמישה מעגלים המסמלים רוח, אדמה, אש, מים ואין emptiness בהתבסס על ספרו של מיאמוטו מוסאשי "ספר חמשת הטבעות" שמוכר מאוד בעולם. מרכז שיקנה למגיעים אליו כבוד, משמעת, שקט נפשי, כוח פנימי ויכולת הישרדות. זה יהיה מרכז אימון הפתוח בפני כולם, אנשים מהארץ ומהעולם. יהיו בו ספרייה, מוזיאון, כיתות לימוד, סביבה טבעית, צמחייה והוא יציע תכניות אימון להישרדות, תכניות לימוד לילדי בית הספר, תכניות להכשרת מדריכים, תלמידים בוגרים יוכלו ללמוד ולהתגורר בקמפוס. ראש מועצת מצפה רמון כבר הבטיח שיקצה קרקע לשם מרכז כזה ויהיה צורך לגייס כסף להקמת המרכז".

איך נוצר החיבור למצפה רמון ?

"זה מקום היסטורי, יש שם אוויר טוב ויש שם טבע".

זה פרויקט שיצריך מימון רב…

"אני מאמין שבעזרת ידידים וחברים בארץ ובעולם ובזכות אנשים טובים נוכל לגייס את המימון הנדרש לשם הקמת המרכז".

מאת: נאוה טלהון | צילומים: נאוה טלהון

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

Comments are closed.

תפריט