ALLIN > בלוגים > החיים עצמם > הבלוג של עופר אוגש: מסע אופנועים למדבר רג'יסטאן

הבלוג של עופר אוגש: מסע אופנועים למדבר רג'יסטאן

הבלוג של עופר אוגש: מסע אופנועים למדבר רג'יסטאן

2,250 ק״מ של רכיבה בתוך כאוס צפוף ומטורף של אנשים, משאיות, טוקטוקים וחיות לבין שלווה פסטורלית של מדבר ענק, עם דיונות חול, ארמונות מפוארים בערים ומחוץ להם ומיליוני אנשים, רובם עניים, אך כולם מאושרים ושמחים לפגוש תיירים. יומן מסע מיוחד מארץ הארמונות והמדבר שבצפון מערב הודו – רג׳יסטאן.

שתי טיסות מביאות אותנו לניו-דלהי ומיד אפשר לקלוט כי הגענו לאזור זמן אחר. גם המנוסים שבחבורה וגם הח״מ – המדריך, נפעמים שוב מהבלגן המסודר, המהביל ובעל הריח הייחודי (יש שיאמרו מסריח) של הודו. צפצופים, דוחק, לכלוך בכמויות ומאות מיליוני אנשים בתנועה מתמדת. לאחר התאוששות קצרה במלון יצאנו להסתגל לכאוס ההודי ולתרגל את הרכיבה בפרט ואת הרכיבה בשיירה בתוך הג'ונגל המיוחד שבו יש מקום לכולם אבל הגדול והחזק הוא השולט (ואנחנו להזכירכם על אופנועים קטנים…).

התחלנו במקדש הלוטוס והגנים שסביבו. בפנים סדר וניקיון ע״פ התורה הבהאית ובחוץ זבל וסירחון כמקובל בדמוקרטיה הגדולה בעולם.

שעות לפני שמתחילות חגיגות ומצעדי ״יום הרפובליקה״ של הודו אנו בוחרים לרכוב למרכז העיר היכן שנמצאים סמלי השלטון והצבא ההודי. הכול מקושט אך גם סגור ואיכשהו בנחמדות (שילוב הודי וישראליות) אנו מצליחים לעצור ולהצטלם במרכז העיר. עם חשיכה חוזרים למלון, מעט הלומים אך בעיקר נרגשים. מחר יוצאים לדרך…

דלהי היא העיר (המטרופולין) השמינית בגודלה בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה, והשנייה בהודו (אחרי מומבאי – הבירה הכלכלית של הודו) וגרים בה למעלה מ-18 מיליון בני אדם. מבחינת שטחה היא הגדולה בהודו והיא מדינה עצמאית בפני עצמה ברפובליקה של הודו. דלהי הישנה שוכנת על גדת נהר היאמונה שהוא אחד מיובלי נהר הגנגס הקדוש והורחבה ונבנתה כבירה על ידי השליט המוגולי שאה ג'האן ב-1638. בראשית המאה ה-20 התגוררו בדלהי רק 150,000 איש אך בשנת 1912 החליטו הכובשים הבריטיים לשנות בירה חדשה והיא ניו-דלהי, אשר נבנתה בצמוד לעיר הישנה New Delhi.

יום שני עם 315 ק״מ מדלהי ועד מנדוואה: נרגשים מהודו והדוחק לא יכולנו לוותר בקלות על עוד קצת מדלהי. שכונות של עשירים לצד סמטאות צרות בהן הביוב זורם ברחוב. דוכני שוק ססגוניים לצד מגדלי הייטק עשויים פלדה וזכוכית (גונגאר – אחת מערי ההייטק של הודו עם שפע של חברות בינלאומיות וגם כמה ישראליות).

כיוון שאנו בהודו ולזמן אין משמעות אנו עוצרים בחווה חקלאית שבעל הבית אוחז בתעודה ישראלית על השתלמות רפת והשקיה אותה עבר בישראל. עוד כבישים, עוד ערים צפופות ואנחנו מסיימים עמוק לתוך הלילה. יום קשוח וארוך בו למדנו שלא משנה כמה מהר נרכב הקצב הוא 40 קמ״ש.

יום חג הרפובליקה בדרכים: ב-26 בינואר, חוגגים בהודו את יום הרפובליקה ההודית -זהו היום בו בשנת 1950 נכנסה החוקה ההודית הדמוקרטית לתוקף. ולהזכירכם הודו היא הדמקורטיה הגדולה בעולם עם אוכלוסיה של כ-1.3 מיליארד תושובים!!! חג זה הוא אחד החגים הלאומיים של הודו, יחד עם יום העצמאות משנת 1947 שנחגג ב-15 באוגוסט, והיום לזכר גנדי ג'אייאנתי – אבי האומה ההודית.

יום שלישי עם 220 ק״מ ממנדוואה ועד ביקנר: מראה הדיונות לאורך הכביש הראשי לא משאיר אותנו אדישים ופנצ׳ר קטן לצד ארמון נטוש מורידים אותנו לסיבוב קטן בשטח. מנדוואה מספקת לנו חוויות של בתי עשירים צבועים ומקושטים והכביש הפנימי מחבר אותנו לכביש הראשי הנוסע עמוק ללב המדבר. ארוחת צהרים (בזמן, באופן מפתיע) ועוד קצת אספלט טוב מקרבים אותנו לביקור. אבל לא לעולם חסד והכביש הטוב הופך לדרך משובשת. לעת שקיעה מחליטים לחתוך קצת לשטח ולטפס לגבעות החוליות שלצד הכביש השבור/בתיקון.

עם חשיכה נכנסים לתוך עיר צפופה ופקוקה ובליבה ארמונות אדירים על שפת אגם. המלון שלנו היה עד לא מזמן בית של מארג׳ות, בו כל חדר שונה מהאחר, התקרות גבוהות והעיצוב עשיר. אפילו חניון האופנועים שלנו מעוטר וצבוע. סיור רגלי בסמטאות ביקנר מחבר אותנו למקום ולסכנת ״מוקשי הרגל״ מטעם הפרות ושאר החיות המקבלות יחס שווה לשל כל אדם.

ביקנר Bikhaner. עיר צפופה ובמרכזה מצודה וארמון מפוארים שנבנו בימי הביניים עם חומות אדירות וחפיר סביב. למרות שכבר היה סגור אנחנו רכבנו פנימה ואיך ששלפנו את המצלמה, גם השוטרים שרצו לגרש אותנו נעמדו יפה לצילום. מחזה דומה התרחש בשער העיר ביקנר, בלב השוק הצפוף, הסואן והרועש, למרות שחסמנו את מרכז העיר בשביל צילום – ברגע שקראנו לשאר משתמשי הדרך להצטרף לתמונה – כולם שיתפו פעולה.

יום רביעי עם 345 ק״מ מביקנר ועד ג׳סלימר. יוצאים ליום רכיבה ארוך ללב הארמונות במדבר בעיר ג'סלימר. גמלים סוחבים עגלות עם גלגלים רחבים במיוחד לחולות הם מראה שכיח עם הכביש המהיר. בריכות אידוי למלח שקיים באדמה מספקות לנו שטח לרכוב בו על שבילים – כמה מפתיע אבל ההנפילד עושה גם את זה ברמת ה"בסדר", וגם מקום עצירה לקפה של איציק לשעת הצהרים. המשך נסיעה על הכבישים המהירים, שחלקם טובים וחלקם מצ'וקמקים עד כדי כך שעדיף השביל שלצידם, קטעי פקקי תנועה לא ברורים, אנדרלומסייה של משאית מעורבבות עם עגלות חמורים ואטובוסים שצופרים ללא הפסקה ובתוך הבאלגן הזה אנחנו מתקדמים ומנסים לשמור על הקבוצה. לעת שקיעה אנו מטפסים לגבעה חולית וכבר כמעט רואים את הסוף… רק שבהודו גם כשרואים את העיר הקרובה, עדיין לוקח כשעה להגיע למלון שבליבה. אבל הפיצוי מגיע בצורת הארמון של המארג'ה שבו אנו ישנים.

יום חמישי עם 345 ק״מ מג׳סלימר ועד ג'ודפור. קמנו בבוקר לפסטיבל ברחובות ג'סלימר. תהלוכה אדירה של גמלים מעוטרים ועליהם רוכבים על כלי נשק וכלי נגינה. העיר אמנם פקוקה, אבל אנחנו בשמחה מוצאים את דרכנו עם האופנועים למרכז התהלוכה – חוויה מיוחדת! ואחלה תזמן לבוקר! סינגל צר מסביב לאגם של ג'סלימר מכניס אותנו ללב המדבר ואנחנו בתנועה מערבה לעבר הגבול עם פקיסטאן לדיונות הכי טובות בהודו (כך לטענת המקומיים). הצ'יקמוק הזה גם נותן גז בדיונות ומי שנחוש במיוחד (יוחננוף…) גם מצליח לטפס לראש הדיונות. לאחר שסיימנו להשתעשע חזרנו לדרכים הצרות, שהופכות רחבות ושוב צרות ושוב רחבות ולסיום אפילו כביש אגרה מכובד עד לג'ודפור. כביש טוב, כאמור, עד לג'ודפור, לא ממש עוזר לנו ואנו מגיעים (שלא לכתוב – כהרגלנו) בעשר בלילה למלון המקסים שלנו השוכן בטירה על האגם.

יום שישי עם 210 ק״מ מג'ודפור ועד לפושקר. התחלנו את הבוקר בביקור באתרי התיירות הגדולים של ג'ודפור. טירות ענקיות, מקדשים על צוקים והרבה תיירים, גם מקומיים שבאים לפקוד את הפלא הזה השוכן בתוך המדבר.
לצד הכביש אוהלים ענקיים והתכנסות צבעונית. אנחנו מחליטים על ״שינוי בתוכנית״ והולכים לבקר במקום. חתונה מקומית עם מאכלי רחוב המבושלים במקום, כולם חגיגיים והנשים צבעוניות, יפות ועטורות תכשיטים ואנחנו – התיירים המוזרים הופכים למרכז האירוע. כמה תמונות עם החתן והכלה, קצת מתנות לזוג הטרי והמשכנו בדרכנו.

מכיוון שנמאס מכבישים ראשיים ועמוסים אין ברירה אלא לנסות את הדרכים שבין הכפרים. כך שהדרך הארוכה היא גם הדרך היפה (ויש מצב שגם הקצרה יותר) ועם חשיכה אנו מגיעים לפושקר.

יום שביעי עם 280 ק״מ מפושקר ועד לג׳יפור. טיול רגלי בפושקר -העיר הקדושה המושכת תיירים מכל העולם וכמובן ישראלים שבאים להתחבר או לתפוס ראש טוב על האגם שבמרכז העיר. בשוק המון כתובות בעברית, תיירים שמצאו כאן את האור ואווירה של שלווה אולימפית עם רוחניות אלוהית. לנו מספיקות שעתיים של בודהה ושאר הקדושים והגז (כמה שאפשר לתת גז בהנפילד) קורא לנו בחזרה. תקלת מחשב (סתם… אין מחשב בהנפילד אלא חשמל פשוט) מביאה אותנו למסעדה מקומית, שלא מבינה איך נפלו עליה חבורה של תיירים רעבים. אבל האוכל הכי טוב! שהיה לנו בטיול זה כאן!!

מכיוון שאת זמננו השקענו במסעדה מקומית באגמר, שהופתעו מכמות הסועדים בו זמנית, לא נותר אלא לעלות על כביש האגרה המהיר לג׳יפור ועם ישבני פלדה נכנסים לעיר הצפופה במיוחד ולמלון הנמצא במרכז הבאגן, כאי של שקט וניקיון בסביבה של טירוף מוחלט בה אוטובוס יכול לדרוס קטנוע ולהמשיך הלאה, שהרחוב בה מזוהם כי הוא פח הזבל של כולם, והרעש וזיהום האוויר בלתי ניתנים להבנה.

יום שמיני עם 300 ק״מ מג׳יפור ועד אגרה – טאג' מאהל. ניווט על כבישים מהירים שהשילוט לא ממש החליט מה הכיוון אך בסופו של דבר מגיעים לאגרה – העיר של הטאג' מאהל. גם באגרה אנו נוסעים בשטח ובשבילים שמחברים את הכבישים הראשיים ולבסוף מגיעים למלון שלנו הנמצא במרחק הליכה מהאתר המיוחד. ביקור אחר צהרים בטאג׳ מאהל – המבנה שהוא אחוזת קבר ענקית, היפה בעולם (ונזכיר לעצמנו שבית המקדש של הורדוס היה יפה יותר).

הטאג' מאהל. הטאג' מאהל הוא אחוזת קבר ענקית וסימטרית שבנה קיסר האימפריה המוגולית שאה ג'האן כדי להנציח את אשתו השלישית והאהובה, ארג'ומנד באנו בגום, שנקראה מומתאז-מהאל, ומתה בגיל 38, לאחר לידת בתם.

הטאג' ממוקם על גדת נהר היאמונה (מזוהם לצערנו), הוא בנוי באופן סימטרי מוחלט, כתובות מהקוראן מעטרות את אבני השיש, ובמקום מסגד גדול. משמעות השם היא: "כתר הארמון". בשנת 1983 הכריז ארגון אונסק"ו על הטאג' מהאל כאתר מורשת עולמית ובשנת 2007 נבחר הטאג' מהאל במבחן הפופולריות העממי להיות אחד משבעת פלאי תבל החדשים ובזכות כך פוקדים את המקום, הנחשב לבניין היפה בעולם, מיליוני תיירים בשנה.

יום תשיעי עם 240 ק״מ מאגרה ועד דלהי. התחלנו את הבוקר בריצה לאורך נהר היאמונה עד מאחורי הטאג׳ מאהל, המשכנו בטיפול "אלים" הנקרא מסאג' לפנים ולקרקפת לאחר גילוח ותספורת ויצאנו לדרך צפונה לכיוון דלהי.

עוד 240 ק״מ חזרה לשיא הבלגן של דלהי הבירה כשלקראת קצה הזמנים מגיעים לנמל התעופה ומתחילים להבין את שעברנו ובעיקר להירגע בכך שכולנו בריאים ושלמים. כבוד לרוכבים! ותודה ענקית לכל החבורה על הנחישות, על העזרה ועל החברה במסע כה מורכב.

כתב וצילם: עופר אוגש
אתר השטח 4X4

פורסם על ידי

תגובות פייסבוק

Comments are closed.

תפריט